ויעשו-כן החרטמים בלטיהם ויעלו את-הצפרדעים על-ארץ מצרים
ויעשו-כן החרטמים בלטיהם להוציא את-הכנים ולא יכלו, ותהי הכנם באדם
ובבהמה: ויאמרו החרטמם אל-פרעה אצבע אלהים הוא, ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם
נקודה מאוד מענינת בפרשה היא שהחרטומים של מצרים מצליחים במכת הדם
והצפרדע לחקות את ניסי ה' ולעשות להטוטים, והצלחתם מעודדת את פרעה לחזק את ליבו. רק
כשלונם במכת הכינים הביא אותם להכיר שהמכות הן "אצבע אלהים" ולעמתם פרעה
איננו משתכנע גם ממכת הכינים.
עולות כאן שתי שאלות:
א.
הכיצד הצליחו
החרטומים לעשות נפלאות כאלו ?
ב.
תגובת פרעה למכת
הכינים נראית הגיונית - מדוע כשלון החרטומים במכת הכינים מרפה את ידם (סה"כ
מדובר בהצלחה יפה של 2 מתוך 3) ?
לגבי השאלה הראשונה, על דרך הפשט נראה שהחרטומים ניסו לעשות דווקא
לבצע את הפעולה ההפוכה – להפוך את הדם חזרה למים ולהסיר את הצפרדעים, אבל ה' שיחק
בהם ופעולתם דווקא החריפה את המכה, כך שמדובר ביד ה' ולא באיזה כח חרטומי חיצוני,
חלילה. מכל מקום נראה שתוצאת פעולתם, אע"פ שהיתה הפוכה ממה שהתכוונו אליו,
הביאה את החרטומים לחשוב שמדובר באירוע "טבעי".
מכאן גם התשובה לשאלה השניה - כשלונם של החרטומים במכת הכינים גרם להם להבין שגם בשתי המכות הראשונות מה שקרה היה אצבע אלהים שסובב את הטבע לפי רצונו. במכות הראשונות החרטומים הציגו את התוצאה כהצלחה להוכיח שהמכות הינן אירוע טבעי ולכן פרעה, שלא ידע מה תכננו חרטומיו, חשב שאכן מדובר בכשלון בודד מול שתי הצלחות ולכן לא השתכנע במכה השלישית.
מכאן גם התשובה לשאלה השניה - כשלונם של החרטומים במכת הכינים גרם להם להבין שגם בשתי המכות הראשונות מה שקרה היה אצבע אלהים שסובב את הטבע לפי רצונו. במכות הראשונות החרטומים הציגו את התוצאה כהצלחה להוכיח שהמכות הינן אירוע טבעי ולכן פרעה, שלא ידע מה תכננו חרטומיו, חשב שאכן מדובר בכשלון בודד מול שתי הצלחות ולכן לא השתכנע במכה השלישית.
אבל מדוע לא לחשוב שאכן מדובר באירוע טבעי ? ישנם תיאוריות המסבירות
את מכת הדם בסחף של אדמה אדומה או במותם של דגים רבים עקב אסון טבע, מה שהביא את
הצפרדעים לצאת מהיאור לחפש אוכל, כך שאין הכרח להאמין שמדובר דווקא בכח עליון.
מכות מצרים אינן רק "הוקוס פוקוס" פיזיקלי. אם זה היה כך ניתן לחשוב על רעיונות יותר טובים ויותר משכנעים לשליטתו של ה' בכוחות הטבע.
לכל מכה יש רעיון מוסרי שהיא מביעה בדרך של מידה כנגד מידה. במכת הדם - אין צורך
לחשוב דווקא על דגים שמתו, הדם יכול להיות, באופן טבעי, דמם של הילדים העבריים
שהושלכו ליאור. גם אם זה לא נאמר בפירוש בתורה ברור שמכת הדם זועקת כלפי פרעה
והמצרים "ידיכם דמים מלאו" וקרקורי הצפרדעים באים כדי לתבוע את עלבונן
של זעקות ונאקות בני ישראל תחת השעבוד הנורא.
אבל פרעה והחרטומים מחזקים את ליבם ומתרכזים בצד הפיזיקלי של המכה,
כדי להסיק ממנו מסקנות פילוסופיות לגבי השגחת ה'. סופם להכיר לא רק בכוחו של ה'
אלא גם ה' הצדיק שכל משפטיו צדק ואמת, ואכן חז"ל אומרים שאחרי
מכת הכינים בטלה עבודת הפרך מאבותינו.
בשבועות האחרונים נפל דבר בישראל – לאחר תקופה של בצורת ויובש קיצוני
נערכו מספר תפילות ציבוריות בתחינה להורדת גשם. הפלא ופלא – פתאום אכן ירד גשם.
מספר אתאיסטים הרגישו שיש כאן אתגר לאמונתם ויצאו להסביר שהגשם היה
"טבעי", למה אין תוחלת לתפילות ושבכלל סטטיסטית תמיד יורד גשם בחורף –
אם הדתיים רוצים לעשות מופת יתכבדו ויתפללו לגשם בקיץ ואז נראה מה כוחו של אלהים. אפשר
לפתוח דיון פילוסופי-מדעי בנושא אקראיות פיזיקליות ואפקט הפרפר בתופעות אקלימיות,
אבל בואו נשים רגע את הנושא בצד.
אולי זה יפתיע מספר אנשים - אבל מטרתן של תפילות הגשם היתה להוריד גשם
ולא לתת הוכחות אמוניות. מעבר להעדר המשקעים - היובש הקיצוני בחודשים האחרונים נתן
תחושה שהארץ אט אט הופכת למדבר, מה שהעלה אצלי את הקישור לפסוקי תהילים:
ישם נהרות למדבר
ומצאי מים לצמאון: ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה
הקישור בין הגשם להתנהגות האדם חוזר שוב ושוב בתנ"ך, לא רק בהקשר
(החשוב) של הגנת הסביבה כדי למנוע בזבוז או בעיות אקלימיות, אלא גם ובעיקר הקישור
בין התנהגות מוסרית לבין פוריות הארץ. כאשר ארץ פרי הופכת למלחה צריך להבין שהסיבה
היא מרעת יושבי בה.
חלק ממטרת התפילה היא לבקש רחמים, לבקש מהקב"ה הקלה בעונש שהוטל
עלינו וכמובן לקבל על עצמנו להיטיב את דרכינו. אפשר למצוא הרבה דוגמאות לתפילות
גשם בחז"ל אבל אולי הסיפור שהכי מתחבר לי למצבנו היום הוא על ר' אליעזר ור'
עקיבא:
מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה.
ירד רבי עקיבא אחריו ואמר: 'אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה, אבינו מלכנו למענך
רחם עלינו', וירדו גשמים. הוו מרנני רבנן. יצתה בת קול ואמרה: לא מפני שזה גדול
מזה אלא שזה מעביר על מידותיו וזה אינו מעביר על מידותיו
אפשר לחפש גדלות ולשאוף גבוה ואפשר להעביר על המידות. שתי התכונות
נדרשות כדי לא לוותר על החזון מחד, וכדי לשמור על הקיים מאידך, אבל במצב שבו יש
עצירת גשמים צריך לחשוש שמעשינו אינם עולים לרצון לפני ה', לעצור קצת עם הריצה
קדימה ולחפש איך אפשר להעביר על מידותינו כדי שנזכה לרחמי שמים.
