מבוסס על שיעור של הרה"ג שלמה פישר שליט"א
לשיר של יום של חג שמיני עצרת נבחר פרק י"ב בספר תהילים, והוא נכלל בתפילת החג בנוסח עדות המזרח וגם אצל עדות אשכנז הנוהגים כגר"א. אם ננסה להתבונן בתוכן המזמור נתקשה להבין מה הקשר לשמיני עצרת - פרט להזכרת השמינית בפסוק הראשון, תוכן המזמור ממש איננו חגיגי:
למנצח על השמינית מזמור לדוד
הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם
שוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות בלב ולב ידברו
יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדלות
אשר אמרו ללשננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו
משד עניים מאנקת אביונים
עתה אקום יאמר ה' אשית בישע יפיח לו
אמרות ה' אמרות טהרות
כסף צרוף בעליל לארץ מזקק שבעתים
אתה ה' תשמרם תצרנו מן הדור זו לעולם
סביב רשעים יתהלכון כרם זלות לבני אדם
המזמור מתאר מציאות קשה של צביעות ושקר, גאוה ועושק עניים, עד כדי צורך בתשועה אלהית. מה הקשר לשמיני-עצרת/שמחת תורה ?
העולם שבו אנו חיים הוא עלמא דשיקרא, עולם שבו האמת נעדרת. ניקח לדוגמא את הסיפור על יוסף בנו של ר' יהושע (בבלי בבא בתרא י' ע"ב):
דיוסף בריה דר' יהושע חלש (=מת מוות קליני) אינגיד (=וחזר לחיים) א"ל אבוה מאי חזית (=מה ראית) א"ל עולם הפוך ראיתי - עליונים למטה ותחתונים למעלה (רש"י: אותם שהם עליונים כאן מחמת עושרן ראיתי שם שהם למטה, ראיתי עניים שהם ביננו שפלים, שם ראיתים חשובים) א"ל עולם ברור ראית. ואנן היכי חזיתינן (=היכן ראית תלמידי חכמים) א"ל כי היכי דחשבינן הכא חשבינן התם (=אלו שחשובים כאן בעולם הזה הם אלו שחשובים שם בעולם הבא)
אנו רואים בסיפור זה את הייחודיות של עולם התורה כ"מובלעת" של עולם האמת בתוך כל השקר - בעוד שבכל שאר התחומים אנחנו חיים ב"עולם הפוך", תלמידי החכמים האמיתיים והחשובים גם בעולם הזה נחשבים עליונים.
מסקנה זו עולה גם מהסוגיה במסכת שבת (דף קי"ט ע"ב):
ואמר רבא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה ... איני (=האומנם) והאמר רב קטינא אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמנה ...לא קשיא (=לא קשה) כאן בדברי תורה כאן במשא ומתן
שוב מסתבר שגם בשעה שכל העולם מתמלא שקר, בדברי תורה האמת נשמרת. כיצד ?
הרש"ר הירש בספרו חורב, מסביר את מהותם של שלושת הרגלים כימי הודאה על עם ישראל ותורתו: בעוד שפסח הוא חג ההודאה על יצירת עם-ישראל, סוכות הוא יום הודאה על השמירה האלהית על עם-ישראל עד ימינו. באופן דומה - שבועות (עצרת) הוא חג ההודאה על מתן התורה לישראל, ושמיני עצרת הוא חג ההודאה על שמירת התורה כנתינתה מסיני גם בתוך עלמא דשיקרא.
מכאן נבין את הקשר של המזמור לשמיני עצרת - חג ההודאה על שמירת התורה.
המשורר מקונן על המצב הקשה בעולמנו, עד כי "פסו אמונים מבני אדם" או במילים של רבא "פסקו אנשי אמנה", מנגד ניתן לראות את אמיתותם של דברי התורה "אמרות ה' אמרות טהורות" - כיצד קורה שבתוך עולם מושחת וחסר מוסר נשמרת התורה "מזוקקת" ?
התשובה של המזמור היא "אתה ה' תשמרם" - יש שמירה אלהית מיוחדת על התורה ועליה אנחנו מודים בחג שמיני עצרת/שמחת תורה, על כן אנו שרים מזמור זה.
