תודעה ובינה מלאכותית

אם כבר הגענו לדון בתודעה, בואו נעסוק בנושא שקשור רק בעקיפין לאמונה - בינה מלאכותית.

עם התפתחות המחשבים ועולם התכנות עלתה הסברה שמחשבים יכולים לפתח בינה כמו בני אדם. אלן טיורינג, מחלוצי המחשוב הציע קריטריון בחינה האם מחשב אכן הגיע לרמה תבונית - מבחן טיורינג, שאומר שאם אדם מנהל שיחה עם מחשב במשך 5 דקות ולא מצליח לגלות שמדובר במכונה הרי שהמחשב עבר את מבחן טיורינג וניתן לטעון שהוא בעל בינה מלאכותית.

לרעיון הטמון במבחן קמו מתנגדים רבים. אחד מהם הוא הפילוסוף ג׳ון סרל שהסביר את התנגדותו דרך משל החדר הסיני.

סרל מתאר שהוא נמצא בתוך חדר סגור בעל 2 אשנבים למכתבים - באשנב הראשון סרל מקבל דפים בהם כתובים משפטים בשפה הסינית ובאשנב השני סרל אמור להניח דפים שהוא כתב וזאת על בסיס ספר הוראות מפורט שבו לכל משפט שהתקבל מותאם משפט תשובה. סרל אינו מבין כלל סינית אבל כל עוד המשפטים שהוא מקבל מופיעים בספר ההוראות הוא מצליח להטעות את הנמצאים בחוץ שמגיעים על בסיס מבחן טיורינג למסקנה שהוא אכן מבין סינית, אבל אנחנו יודעים שזה לא כך.

הנמשל ברור - המחשב הוא מכונה שרק מבצעת הוראות באופן מכני, בלי שיש לה באמת תבונה, את זאת המשל מבהיר תוך שימוש ביצור היחיד שאנחנו באמת יודעים שהוא נבון - אנחנו עצמנו. אם היינו סרל בחדר הסיני אנחנו יודעים שהפעולה שאנחנו מבצעים היא לא תבונית, ולכן נוכל להבין שגם המחשב אינו באמת בעל בינה.

אבל בכל זאת הרי החדר הסיני עונה על כל שאלה - איפה מקור התבונה שלו?

מובן שהתבונה לא נמצאת אצל המתרגם אלא בספר ההוראות. מי שכתב את הספר היה יצור תבוני שהצליח לחזות מראש מה תהיינה השאלות בסינית ולתת עליהן תשובה מתאימה. אם נחזור לנמשל  - ברור שהבינה המלאכותית נמצאת הרחק מהאלקטרונים של המחשב, בתוך מוחם של המתכנתים.

ובחזרה למח ולתודעה - האנלוגיה ברורה. למרות שיתכן וניתן למצוא קשר בין תהליכי חשיבה לבין פעילות מוחית, עדיין התודעה שהיא ה״תוכנה״ שמפעילה את המח והיא לא חלק חומרי מהמח.

התודעה והמח - חלק ב'

טענה נגד קיומה של תודעה רוחנית מגיעה מהמעקב אחרי אנשים שנפגעו מוחית. אנשים כאלו עלולים לסבול מתופעות של אובדן יכולת חושית (למשל, אדם שעיניו מתפקדות כהלכה אבל הוא לא רואה בגלל פגיעה מוחית), אובדן זכרון, אובדן של כישורים ואפילו מקרים של שינוי אופי. 

לכאורה, טוענים מטרילסטים, העובדה שפגיעה מוחית משפיעה על התודעה מהוה הוכחה שהתודעה היא אוסף של פעולות פיזיות במח.

אבל למעשה כל מה שההוכחה הזאת מצביעה עליו היה ידוע לנו עוד לפני - שמצבנו הגופני משפיע על מצבנו הנפשי. ישנם חומרים כימיים המשפיעים על התנהגותנו ומצב רוחנו, החל בשוקולד וכלה בסמים. אדם רעב או אדם שסובל מכאבים הופך עצבני ומצב רוחו בדרך כלל עגום. פגיעה מוחית בסך הכל נמצאת קרוב יותר למרכז מערכת העצבים ולכן נוכל למצוא מגוון רחב יותר של תופעות נפשיות שפגיעות מוחיות עלולות לגרום.

דוגמא להמחשת הענין אני אביא מתחום שלשם שינוי אני יכול לטעון שאני מקצוען בו וזה הנדסת-מחשבים. מעבד מורכב ממספר חלקים פנימיים - זכרון, מערכת בקרה, מעבד מתמטי, קווי חיבור לרכיבים חיצוניים. בבדיקות שמריצים למעבדים בודקים פעילויות של איזורים במעבד. את הבדיקה עושים באמצעות מדבקה מיוחדת שיש בה מספר מודדי-חום. ככל שאיזור במעבד פעיל יותר כך הוא מייצר חום רב יותר והצבע במד חום משתנה בהתאם.

בבדיקות מריצים כל פעם תוכנות אחרות ויש הבדלים בפיזור החום בין התוכנות השונות - בתוכנות וידאו, למשל, נראה הרבה חום באיזור המעבד המתמטי ותוכנות תקשורת ישתמשו יותר בחיבורים לקווים חיצוניים. מי שלא יודע שיש תוכנה למחשב יכול לחשוב שיש איזור במעבד שאחראי על ״דיבור עם מעבדים אחרים״ ומכאן לנסות להוכיח שאין תוכנה (אמנם יש גם צ׳יפים כאלו אבל אני מדבר על מעבדים רגילים) אבל אנחנו יודעים שהחומרה היא רק פלטפורמה שעליה רצה התוכנה, שהיא זאת שמנהלת את הקשר בין המחשבים. התוכנה מבחינת המחשב היא משהו ״רוחני-חיצוני״, כמו הנשמה שלנו, ומי שצופה מהצד ולא ידע מה התוכנה עושה יכול לחשוב שהמחשב מתנהל סתם בתהליך אקראי.

פגיעה קלה ברכיבי החומרה עלולה לגרום לתוכנות מסוימות לא לעבוד אבל לתוכנות אחרות היא לא תפריע. לא תמיד ניתן להבין מיד את הקשר בין התוכנה שאינה פועלת לבין הרכיב שנפגע (לצערנו - המהנדסים). ככל שהפגיעה קרובה יותר למערכת הבקרה של המעבד כך יהיה קשה יותר לשייך אותה לתוכנה ספיציפית.

אם נחזור לדיוננו בנושא המח - גם בדיקות ה fMRI המצביעות על קשר בין התודעה והמחשבות לאיזורים מסוימים במח, וגם בחינת התנהגותם של נפגעי-ראש אינן מציבות סימן שאלה ממשי על התפיסה המקובלת לפיה יש לנו תודעה שהיא ישות מעבר לזרמי החשמל במח. השפעת המח אינה שונה באופן מהותי מכל השפעה גופנית אחרת.

התודעה והמח - חלק א'

הפוסט הבא זה הוא לא ממש הוכחה לקיום אלוקים, אבל זה בהחלט קושי חזק מאוד על הגישה האתאיסטית.

לכולנו יש מין תחושה סוביקטיבית אישית שיש לנו מה שמכונה בשם תודעה - מין תהליך חשיבה מתמשך הכולל תרגום של מידע מהחושים, מחשבות ורגשות. נראה לי שאני לא אגזים אם אומר שרוב האנשים מזהים לחלוטין את ה״אני״ שלהם עם התודעה. התודעה מזוהה עם חיים ותקופות חסרות תודעה, כמו שינה ללא חלום או איבוד הכרה לא ממש נחשבות בעיננו כתקופת חיים.

מהי התודעה? האם היא ניתנת לבחינה מדעית-פיזיקלית- ביולוגית? האם היא פיזית או שהיא משהו ״רוחני״ ו״על-טבעי״?

על פניו נראה שהתודעה היא לא משהו פיזיקלי. ראשית יש לנו תחושה שהיא ״חופשית״ מה שמקנה לנו רצון חופשי ואת חופש המחשבה וקשה להסביר איך לישות פיזיקלית יש ״חופשיות״ (לא סתם אקראית אלא עם תכלית מסוימת). יתרה מזאת התודעה היא על-חושית, במובן הזה שהיא לא משהו שאנחנו רואים, שומעים או מריחים, וקשה לקבל שיש אינטרקציות בין יישות פיסיקליות שהתקשורת ביניהן היא על-חושית. לכן בהחלט סביר לטעון שלבני האדם, לפחות, יש נפש מטפיזית, שבאמצעות אנחנו חושבים ורוצים באופן חופשי (למעשה כל אחד מאיתנו יכול להעיד רק על עצמו אבל אנחנו מניחים ששאר בני האדם דומים לנו במובן זה).

מצד שני - בשנים האחרונות התקדם מאוד המחקר הקוגניטיבי של המח. מדעני המח ממפים בהצלחה רבה את חלקי המח לפי התפקיד שלהם, ובין השאר נטען שישנם חלקים במח האחראים על הרגשות והמחשבות שלנו. לכאורה ניתן לטעון על בסיס מחקרים אלו שהמחשבות שלנו הן בסך הכל השתקפות כזאת או אחרת של זרמים ושינויים פיזיקליים במח ואין לנו שום נפש מטפיזית. יתרה מכך רבים האתאיסטים (אם לא כולם) הטוענים שתחושת הרצון החופשי המטפיזי שלנו היא אשליה ולמעשה המח מקבל החלטות על בסיס מנגנון מתוחכם אבל הן דטרמיניסטיות ואין לנו באמת יכולת בחירה.

לפני שנדון במסקנות הנובעות מטענות אלו אני רוצה להביא השגות על שיטת המחקרים האלו בשני מישורים:

ברמה הטכנית - במחקרי המח משתמשים בעיקר במכשירי  fMRI. הניסויים הם יקרים וארוכים ועקב כך החוקרים משתמשים בקבוצות קטנות מאוד של נחקרים, ועל בסיס הממצאים הללו מגיעים למסקנות באשר לתפקוד המוח. יתרה מזאת - במוח יש כל הזמן ״רעש רקע״ שנגרם מהפעילות השוטפת של המח. בנסיון לקשור בין מחשבה מסוימת של הנחקר לבין איזור במח צריך להצליח להתעלם בבדיקה מהפעילות של רעש הרקע, ומאחר וזו האחרונה משתנה בתדירות רבה, שורר ספק גדול לגבי מהימנות הממצאים. (תוכלו לקרוא כאן תוצאות מפתיעות של סריקת fMRI של סלמון מת).

ברמה העקרונית - ישעיהו ליבוביץ' טען שמחקרים הקושרים בין תחושות סוביקטיביות לבין מדידות אוביקטיביות (כמו זרמים חשמליים) הן לא מדעיים מספיק. לשיטתו מחקר מדעי חייב להשוות מדדים אוביקטיביים. במחקר המח מצד אחד ישנה מדידה חיצונית של חמצן/דם/פעילות חשמלית והיא מושוית לתחושות סוביקטיבייות כמו אהבה, שנאה, כעס, פחד. ליבוביץ' אומר שלא ניתן לכמת את התחושות הסוביקטיביות, ולכן לא ניתן לחשב בצורה מתמטית את הקשר בין תפקוד המח לבין הרגשות והמחשבות שלנו.

נמשיך לדון בנושא ובמסקנות הנובעות ממחקר המח בפוסט הבא.

ההוכחה מקיום החיים - חלק ג'

אז איך אתאיסטים יסבירו שהחיים נוצרו בהסתברות אפסית ללא התערבות חיצונית?

אחת הטענות הנפוצות היא שבעצם ניתן לפרק הסתברות אפסית לכמה שלבים, ומאחר ולכל שלב יש הסתברות

גבוהה יותר, גם אם נצרף את הסתברויות השלבים תצא לנו בסוף הסתברות סבירה.

לכן למשל הם טוענים שמספיק שייוצרו רצפים קטנים של חומצות אמיניות, אפילו של כמה בודדים, ואז הם מתחברים למולקולה שלמה. אם נחזור לדוגמא של המולקולה בת 32 החומצות האמיניות, שלה מספר צירופים של 10⁴⁰, יטענו הללו שההסתברות ליצירת המולקולה היא הרבה יותר גבוהה כי אם נניח שנוצרו 4 רצפים של 8 חומצות, יוצא שההסתברות הסופית היא 20⁸ 4xשזה "רק״ 10¹¹. ברור שמשהו לא מסתדר בטענה הזאת. אז למה דוקא ל 4 רצפים? אולי נחלק ל 8 רצפים של 4 חומצות אמיניות ואז ההסתברות תצא 20⁴x8 שזה רק אחד למיליון.

הסיבה שהטענה הזאת לא נכונה היא שצריך להוסיף את ההסתברות שקבוצות הרצפים יווצרו אקראית באותו המקום. אם ניקח את הדוגמא של 4 רצפים של 8 חומצות אמיניות, אם רצף אחד יווצר בגרינלנד, השני באוסטרליה השלישי בסיביר והרביעי בירושלים - לא יצא מכך כלום. צריך שכל 32 החומצות האמיניות יתחברו במקום אחד, וחזרנו להסתברות של 10⁴⁰.

טענה נוספת היא שלאחר שהמקרה קרה ההסתברות שהוא יקרה עלתה. לדוגמא - נניח שההסתברות שאקראית יפול עלי פסנתר בעודי הולך ברחוב היא .P עכשיו הלכתי ברחוב ונפל עלי פסנתר - האם עכשיו ההסתברות שזה היה אקראי עלתה? שהרי עכשיו השאלה היא לא ״מה ההסתברות שיפול עלי פסנתר במקרה?״ אלא ״מתוך כל האנשים שנפל עליהם פסנתר - על כמה הפסנתר נפל במקרה?״.

ובכן התשובה היא שלילית. ההסתברות שמאורע יקרה אקראית נשארת זהה גם לאחר שהוא אכן קרה. לדוגמא - ההסתברות שב 5 זריקות קוביה יצאו לי 5 תוצאות של 6 היא 6⁵. אם אכן זרקתי קוביה ויצא לי 5 פעמים 6 - ההסתברות שזה קרה במקרה היא עדיין 6⁵. מה שהשתנה זה רק ההסתברות שהקוביה מזויפת ולכן התוצאה לא אקראית - לפני שזרקתי ההסתברות שהקוביה לא אקראית היא נמוכה (מה אחוז הקוביות הלא אקראיות מכלל הקוביות?), ואילו לאחר שזרקתי היא גדלה לכל האפשרויות מלבד 6⁵, כלומר ל 1-6^-5, שזה כמעט 1. הסבירות שהקוביה התנהגה בצורה אקראית לא השתנתה.

כך גם לגבי מוצא החיים - ההסתברות שהחיים נוצרו במקרה לא עולה בגלל שזה אכן קרה. מה שעלה זאת ההסתברות שהחיים נוצרו במתכוון.