טיעונים נגדיים - חלק ג'

נדון בעוד 2 טיעונים אתאיסטים:

ד. סתירה בין הדתות - כל הדתות והמסורות סותרות זו את זו. כל אחד מהמאמינים סובר ששאר הדתות אינן נכונות. האתאיסט רק מוסיף עוד אחת וסובר שכולן לא נכונות.

מה לעשות שטענה זו פשוט לא נכונה. אם ניקח את הדתות הגדולות הנפוצות היום - הנצרות לכיתותיה, האסלאם והבודהיזם. הנצרות מבוססת על היהדות ואפילו קיבלה את התנ״ך כספר אמיתי וקדוש. האסלאם מצהיר גם הוא שנביאי היהדות הם נביאי אמת ועיקרי האמונה המוסלמית בהחלט קרובים לעיקרי היהדות. גם האסלאם והנצרות עצמן בהחלט חולקות אמונות רבות.

לגבי הדת הגדולה השלישית - הבודהיזם, אני מודה שאני לא ממש מכיר לעומק אבל עד כמה שידוע לי יותר מדובר על אוסף תובנות פנימיות על נפש האדם ופחות טענות על העולם כך שאין כל כך מקום לסתירה בינו לבין שאר הדתות.

ה. דטרמיניזם - ישנם אנשים המחזיקים בתפישה דטרמיניסטית - לאמור, העולם הפיסי מתנהג על פי חוקי הפיסיקה בתבנית קבועה מראש. אם יכולנו בנקודת זמן t לחשב את מצבו של כל חלקיק וחלקיק בעולם  הרי שנוכל לחשב בדיוק מה מצב העולם בכל זמן אחר t+x. 

לדיונינו האמוניים נקודה זו נוגעת לשאלת החיבור בין הרוח לחומר. יאמר הדטרמיניסט: גם אם יש אל ויש נשמה, הרי שלא נוכל למצוא דרך שבה הם ישפיעו על העולם. אם הנשמה שלי כרגע מורידה פקודה למח להרים את ידי היא אמורה באופן כלשהו לגרום לזרמי חשמל במח שיבצעו הוראה זו. אבל אם מצבם של זרמי המח בזמן t נקבע במדויק על פי מצבם בזמן t-1 יוצא לכאורה שלנשמה אין ״חופש פעולה״ לבצע פעולה פיסית במח.  באותה מידה בעולם כולו: אם מצב מזג האויר מחר יכול להיות מחושב במדויק ממצב העולם לפני שנה, איך ניתן לטעון שאלוקים מתערב במזג האויר וקובע אם ירד או לא ירד גשם מחר?

אפשר כמובן לטעון שתנאי ההתחלה שבהם האל ברא את העולם נקבעו על ידו מראש כדי שיתרחשו כל המאורעות לפי רצונו, אבל אז יוצא שאין אפשרות שינוי של האירועים בעולם לפי מעשי האדם. יוצא שהשקפת עולם דטרמיניסטית נוגדת השקפת עולם דתית. מה המדע בימינו סובר בסוגיית הדטרמיניזם?

אם בתקופת המדע הקלאסי, עד תחילת המאה ה- 20 , הגישה הדטרמיניסטית שלטה בכיפה בקהילה המדעית, הרי שעם התפתחות תורת הקוונטים וניסוח עקרון אי הודאות התפתחה אסכולת קופנהגן שגרסה שאכן יש אקראיות בעולם. הגישה הנגדית סברה שאין אקראיות באמת ועקרון אי הודאות רק מצביע על חוסר יכולת טכנית במדידת העולם. 

אני לא מתכוון להרחיב כאן יותר מדי בהסברים פיסיקלים (לא שאני אישית מבין גדול בתחום...), אבל לסיום אני אזכיר שהחל משנות ה 60 עת התגלה משפט בל מקובל בעולם הפיסיקה שאכן לפי תורת הקוונטים האקראיות בטבע היא אמיתית, ואלו שעדיין מאמינים בדטרמיניזם פיזיקלי צריכים לקוות להפרכתה של תורת הקוונטים. 

לדיוננו חשובה כמובן האפשרות שהתגלתה לגורמים ״רוחניים״ להשפיע על העולם החומרי.

הכל צפוי והרשות נתונה (טיעונים נגדיים - חלק ב')

מאמרו של רבי עקיבא ממסכת אבות שציטטתי בכותרת מצביע על הסתירה לכאורה בין יכולת האל לצפות את העתיד לבין יכולת הבחירה החופשית של בני האדם - שניהם מעיקרי האמונה היהודית. חשוב לציין שלא מדובר על השאלה מה הגבול של הבחירה החופשית ומתי האל מכתיב את פעולותינו, אלא גם במצב בו ברור שיש לנו בחירה חופשית - עדיין קובע רבי עקיבא שהאל יכול לצפות כרגע במעשינו בעתיד.

הרמב״ם העלה את השאלה הזו בהלכות תשובה פרק ה' וכך אמר:

שמא תאמר והלוא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה קודם שיהיה, ידע שזה צדיק או רשע ? ...

דע שתשובת שאלה זו "ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים" (איוב יא,ט) וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר ... שהקדוש ברוך הוא אינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהן ודעתם שניים, אלא הוא יתברך שמו ודעתו אחד, ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו ... אין כוח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא

ולמרות דברי הרמב"ם על חוסר האפשרות שלנו להבין זאת, על בסיס הפיזיקה המודרנית יש לנו אפשרות לסבר את האוזן במה מדובר.
לפי תורת היחסות הזמן אינו מוחלט וקבוע אלא הוא אחד מארבעת מימדי המרחב-זמן. לזמן יש התחלה (המפץ הגדול) וניתן להתקדם בו ב״קצבים״ יחסיים שונים (זה קצת מבלבל כי המילה קצב תלויה בזמן אבל אני מקווה שהכוונה מובנת). לדוגמא טייס חלל שטס בחללית במהירות גבוהה וחוזר לכדור הארץ יגלה שהשעון שלו מאחר יחסית לשעונים בארץ שלא טסו. אם יש לו אח תאום הם יגלו שהאח הטייס צעיר יותר ,מה שיוצר את פרדוקס התאומים - הרי לפי תורת היחסות כל תנועה היא יחסית ואי אפשר סתם לקבוע מי נח ומי נע  - אז איך פתאום יש הבחנה בין מי שטס למי שלא?!

לעניננו - לשאלה ששאלנו איך אלוקים בזמן t יודע מה תהיה הבחירה שלי בזמן t+x, יש תשובה פשוטה - אלוקים לא כפוף למרחב הזמן, ואפשר לתאר אותו כצופה מבחוץ באירועים. כמו שצפיה שלי בסרט מהעבר אינה משנה את העובדה שלנפשות הפועלות שם היתה בחירה חופשית - כך האל ש״נמצא״ מחוץ למרחב הזמן יכול לצפות בעתיד כמו בעבר, מה שאנחנו שכפופים להתקדמות הזמן לא מסוגלים לתפוס. כשם שאנחנו יכולים לצפות במישהו שנמצא במרחק מה מאיתנו במרחב, כך אלוקים יכול לצפות גם במי שנמצא בזמן אחר.

אני חושב שרמז יפה לכך ניתן בשם ה' - שם הוי"ה משמעו כידוע "היה הוה ויהיה". ההסבר הפשוט הוא שה' הוא נצחי, אבל אם נקבל את מה שכתבתי כאן המשמעות עמוקה יותר - ה' הוא מעל הזמן, והעבר ההוה והעתיד בשבילו הם כמקשה אחת ולכן הוא "תמיד" היה הוה ויהיה.

טיעונים נגדיים - חלק א'

נחזור לנושא הוכחת קיום האל.

כעת אני אבקש לבחון טענות אתאיסטיות נגד קיום האל וננסה לראות האם יש בהן ממש.

א. התער של אוקאם - לפי עקרון התער יש להאמין תמיד להסבר הפשוט ביותר לתופעה מסוימת. אתאיסטים סוברים שהסבר הטבע בלי קיום אלוקים או ישויות רוחניות אחרות הוא פשוט יותר ולכן הוא אמיתי יותר. לדוגמא הם מביאים את קנקן התה השמימי - האם יש צורך בהוכחה שקנקן תה שמימי אינו קיים?

אז ראשית, עקרון התער מדבר על יעילות מדעית ולא על אמת פילוסופית. אין סיבה להאמין שדוקא ההסבר הפשוט ביותר הוא הנכון, אבל זה יקל עלינו להבין ולחשב. למשל  אפשר לטעון שבנוסף לכח משיכה ישנם עוד 4 כוחות שמושכים מסה לארבעת רוחות השמים. עקרון התער קובע שניתן להתעלם מטענת קיום ארבעת הכחות האלו מאחר וממילא אין שום משמעות מעשית לקיומם כי כאמור הם מבטלים זה את זה. אין בכך שום טענה לפיה כוחות אלו אכן אינם קיימים.

בנוסף, בכלל לא ברור שהסבר העולם בלי אלוקים הוא פשוט. למעשה כדי להפריך את ההוכחות שהבאנו עד כה אתאיסטים צריכים להניח הנחות מרחיקות לכת. האם אכן לטעון שקיום היקום חסר סיבה, או שתחושת התודעה והרצון החופשי שלנו הן שקריות פשוט יותר מאשר להניח שיש אל בורא? 

ב. הסתירה של הכל יכול - מודגמת בדרך כלל ע״י השאלה ״האם אלוקים הכל יכול מסוגל לברוא אבן שהוא לא יכול להרים אותה?"

בניסוח הפשוט הזה הטענה היא מופרכת. האל ברא את כח המשיכה באמצעותו הוא ״מושך״ את האבן ״למטה״ חזק ומצד שני הוא מתבקש ״להרים״ אותה. בעצם השאלה היא האם הבורא יכול למשוך את האבן בשני הכיוונים ולהיות חזק יותר מעצמו ו״להרים״ אותה? ברור שכן - כל מה שהוא צריך זה להחליט לאיזה צד למשוך חזק יותר.

אבל בשאלה מסתתרת טענה חזקה יותר - האם האינסוף הכל יכול מסוגל להגביל את עצמו? האם אלוקים יכול להיות רע? לגרום לעצמו לאבד את כוחותיו ?

זאת שאלה כבר עמוקה יותר ונכונה. בפשטות אני רוצה לענות שזה בלתי אפשרי.

 להיות רע או מוגבל זה לא ״יכולת״ - זאת מגבלה, חסרון. אם אנו מניחים (על פי ההוכחה האונטולוגית) שאלוקים הוא מושלם הוא אולי ״כל יכול״ במובן של שליטה בעולם הטבע אבל הוא לא יכול להיות רשע או טיפש.

אף על פי כן יש לציין שקיימות גישות בקבלה הטוענות שאלוקים הגביל את עצמו בבריאת העולם, על מנת לאפשר לעולם בכלל להתקיים. מכל מקום אני לא חושב ששאלה חשובה זו מהווה טענה נגד קיום אלוקים.