התודעה והמח - חלק א'

הפוסט הבא זה הוא לא ממש הוכחה לקיום אלוקים, אבל זה בהחלט קושי חזק מאוד על הגישה האתאיסטית.

לכולנו יש מין תחושה סוביקטיבית אישית שיש לנו מה שמכונה בשם תודעה - מין תהליך חשיבה מתמשך הכולל תרגום של מידע מהחושים, מחשבות ורגשות. נראה לי שאני לא אגזים אם אומר שרוב האנשים מזהים לחלוטין את ה״אני״ שלהם עם התודעה. התודעה מזוהה עם חיים ותקופות חסרות תודעה, כמו שינה ללא חלום או איבוד הכרה לא ממש נחשבות בעיננו כתקופת חיים.

מהי התודעה? האם היא ניתנת לבחינה מדעית-פיזיקלית- ביולוגית? האם היא פיזית או שהיא משהו ״רוחני״ ו״על-טבעי״?

על פניו נראה שהתודעה היא לא משהו פיזיקלי. ראשית יש לנו תחושה שהיא ״חופשית״ מה שמקנה לנו רצון חופשי ואת חופש המחשבה וקשה להסביר איך לישות פיזיקלית יש ״חופשיות״ (לא סתם אקראית אלא עם תכלית מסוימת). יתרה מזאת התודעה היא על-חושית, במובן הזה שהיא לא משהו שאנחנו רואים, שומעים או מריחים, וקשה לקבל שיש אינטרקציות בין יישות פיסיקליות שהתקשורת ביניהן היא על-חושית. לכן בהחלט סביר לטעון שלבני האדם, לפחות, יש נפש מטפיזית, שבאמצעות אנחנו חושבים ורוצים באופן חופשי (למעשה כל אחד מאיתנו יכול להעיד רק על עצמו אבל אנחנו מניחים ששאר בני האדם דומים לנו במובן זה).

מצד שני - בשנים האחרונות התקדם מאוד המחקר הקוגניטיבי של המח. מדעני המח ממפים בהצלחה רבה את חלקי המח לפי התפקיד שלהם, ובין השאר נטען שישנם חלקים במח האחראים על הרגשות והמחשבות שלנו. לכאורה ניתן לטעון על בסיס מחקרים אלו שהמחשבות שלנו הן בסך הכל השתקפות כזאת או אחרת של זרמים ושינויים פיזיקליים במח ואין לנו שום נפש מטפיזית. יתרה מכך רבים האתאיסטים (אם לא כולם) הטוענים שתחושת הרצון החופשי המטפיזי שלנו היא אשליה ולמעשה המח מקבל החלטות על בסיס מנגנון מתוחכם אבל הן דטרמיניסטיות ואין לנו באמת יכולת בחירה.

לפני שנדון במסקנות הנובעות מטענות אלו אני רוצה להביא השגות על שיטת המחקרים האלו בשני מישורים:

ברמה הטכנית - במחקרי המח משתמשים בעיקר במכשירי  fMRI. הניסויים הם יקרים וארוכים ועקב כך החוקרים משתמשים בקבוצות קטנות מאוד של נחקרים, ועל בסיס הממצאים הללו מגיעים למסקנות באשר לתפקוד המוח. יתרה מזאת - במוח יש כל הזמן ״רעש רקע״ שנגרם מהפעילות השוטפת של המח. בנסיון לקשור בין מחשבה מסוימת של הנחקר לבין איזור במח צריך להצליח להתעלם בבדיקה מהפעילות של רעש הרקע, ומאחר וזו האחרונה משתנה בתדירות רבה, שורר ספק גדול לגבי מהימנות הממצאים. (תוכלו לקרוא כאן תוצאות מפתיעות של סריקת fMRI של סלמון מת).

ברמה העקרונית - ישעיהו ליבוביץ' טען שמחקרים הקושרים בין תחושות סוביקטיביות לבין מדידות אוביקטיביות (כמו זרמים חשמליים) הן לא מדעיים מספיק. לשיטתו מחקר מדעי חייב להשוות מדדים אוביקטיביים. במחקר המח מצד אחד ישנה מדידה חיצונית של חמצן/דם/פעילות חשמלית והיא מושוית לתחושות סוביקטיבייות כמו אהבה, שנאה, כעס, פחד. ליבוביץ' אומר שלא ניתן לכמת את התחושות הסוביקטיביות, ולכן לא ניתן לחשב בצורה מתמטית את הקשר בין תפקוד המח לבין הרגשות והמחשבות שלנו.

נמשיך לדון בנושא ובמסקנות הנובעות ממחקר המח בפוסט הבא.