משה רבינו מכונה בפרשת וזאת-הברכה בשני
תארים שונים:
וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ (דברים ל"ג א')
וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ה' (דברים
ל"ד ה')
הכינוי איש האלהים מאוד
נפוץ בספרי נביאים ראשונים, אך כאן הוא מופיע לראשונה. מסביר הרמב"ן:
איש האלהים להגיד
כי ברכתו מקויימת כי איש האלהים היה, ותפלת ישרים רצונו. והנה יקרא הכתוב למשה
רבינו איש האלהים וכן שאר הנביאים ואליהו וזולתם ולא יאמר הכתוב איש ה' אבל יאמר משה עבד ה' והטעם ידוע לכל משכיל (רמב"ן דברים ל"ג א)
כדי לנסות להבין את דברי הרמב"ן
נפנה למקום הראשון בתורה שבו מופיעה המילה "איש":
וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי
לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת (בראשית ב'
כ"ג)
כביכול בלי משים מוגדרת המילה "אישה" לפי המילה "איש" שאינה מוסברת וזהו המקום הראשון שהיא מופיעה בתורה! נראה שאיש הוא כינוי לאדם שאינו עומד בדד אלא מקושר למישהו או למושג. "איש ואשתו" "איש האדמה" "איש דברים".
משה רבינו מכונה "איש" כבר על
ידי עושי העגל:
וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם
עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ
מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ (שמות ל"ב א')
עושי העגל מציינים שמשה הוא איש ולכן לא ניתן עקרונית לדעת מה גורלו, הוא לא מסוגל להיות "אלהים" לכן צריך חפץ דומם וקבוע, רצוי מזהב למען יעמוד ימים רבים. פסוק זה מזכיר ומקביל פסוק אחר המחבר בין איש, אלהים וידיעה:
כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ
וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים
יֹדְעֵי טוֹב וָרָע (בראשית ג' ה')
גם הנחש כורך את אלהים עם ידיעה וקובע
שהאישה ללא ידיעה איננה במעמד של "אלהים". אכן חז"ל קובעים שחטא
העגל מקביל לחטא עץ הדעת: בגלל חטא העגל חזרו בני ישראל ל"זוהמת הנחש
הקדמוני", והכפרה על חטא העגל היא באמצעות "האמא של העגל" הפרה
האדומה, שמטהרת מטומאת המוות שהיא עונשו של חטא עץ הדעת.
מה המשמעות של "אלהים" –
השולחן ערוך מפרש על פי בעל הטורים:
יכוין בברכות פירוש המלות - כשיזכיר השם יכוין פירוש קריאתו באדנות שהוא
אדון הכל ויכוין בכתיבתו ביו"ד ה"א שהיה והוה ויהיה. ובהזכירו אלהים
יכוין שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכחות כולם (שו"ע או"ח סימן ה')
יוצא שאדם שיש לו השפעה על כוחות הטבע,
או בלשון הרמב"ן "ברכתו מקוימת" הוא "איש אלהים", אכן
בניגוד לגישת הנחש ועושי העגל, משה רבינו הצליח להשיג מדרגה זו והוכיח שניתן לחבר
עליונים ותחתונים.
א"ר אבין: מחציו ולמטה איש, מחציו ולמעלה האלהים (דברים רבה י"א ד')
מאידך למשה רבינו היתה גם בחינה אחרת
"עבד ה'". בניגוד לשם "אלהים", שם הויה משמעותו "היה הוה
ויהיה" - האל שמעל לזמן ולטבע, המימד הרוחני והמוסרי.
הראשון שכונה "עבד" על ידי ה'
היה אברהם אבינו "האדם
הגדול בענקים" שידע לעמוד מול ה' ולהתוכח איתו "השופט כל הארץ לא יעשה
משפט" ידע גם להתבטל למוסר האלהי בנסיון העקידה וזכה להתקרא "עבד":
וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי
אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי
אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי (בראשית כ"ו כ"ד)
אולי לכך התכוון הרמב"ן שאין כינוי איש ה'. אי אפשר שאדם יגיע למדרגה של שיתוף והשפעה על המוסר האלהי,
אפילו משה רבינו "איש האלהים" צריך להתבטל מול גזרת ה'
וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי
רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה (דברים ג' כ"ו)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה