יום שלישי, 26 בנובמבר 2013

ההוכחה האונטולוגית

בשביל מי שלא השתכנע מההוכחה הסיבתית נעבור להוכחה אחרת, שמאוד חביבה עלי, ההוכחה האונטולוגית (=של הקיום). מה שמיוחד בה זה שהיא הוכחה לוגית טהורה ואינה מבוססת על התרשמות חושית-מדעית, ולכן גם לא תלויה בתאוריות מדעיות.

נתחיל מגרסא פשטנית, זו שהציג רנה דקרט: יש בשכלנו מושג של אין-סוף, כלומר אנחנו יכולים להבין שיש דברים אינסופיים. אולם אנחנו עצמנו ייצורים סופים ומהיכן ייבאנו את מושג האין-סוף? מסתבר, אומר דקרט, שיש ישות אינסופית בעולם, והיא זו שהכניסה לשכלנו את המושג אין-סוף.

ההוכחה של דקרט מסתמכת על ההנחה ששכל סופי אינו יכול לתפוס מושגים אינסופיים. זאת הנחה שדי קל לטעון שהיא לא מוכרחת. אנחנו בקלות תופסים (לפחות אחרי גיל מסוים) שהסוף עוד לא הגיע וצריך לחכות (סבלנות ילדים...) אז אפשר לטעון שאנחנו פשוט עושים אינדוקציה וככה מבינים את המושג אין-סוף (זאת גם המשמעות המילולית של הביטוי). אפשר גם לטעון, כמו שאתאיסטים אוהבים לטעון, שמוטציה אקראית במח גורמת לנו לתפוס אינסופיות (אולי בעתיד אני אכתוב מה דעתי על טיעונים כאלה)

הגרסא היותר לוגית ופילוסופית של ההוכחה האונטולוגית, שהיא בעצם המקורית, הולכת כך:
קודם הנחה - דבר קיים שלם יותר מדבר לא קיים, כי יש לו גם את תכונת הקיום.
עכשיו נגדיר אלוקים בתור הישות הכי שלמה.
האם אלוקים קיים?
נניח על דרך השלילה שאלוקים לא קיים, יוצא שיש ישות תאורטית A שיכולה להיות שלמה יותר ממנו, כי יש לה את כל התכונות של אלוקים אבל גם את תכונת הקיום. הגענו לסתירה כי יוצא ש A יותר שלמה מאלוקים שהגדרנו אותו כישות הכי שלמה.
מסקנה - כדי להמנע מסתירה צריך להניח שאלוקים קיים.

על הטיעון הזה נכרתו יערות שלמים, טיעוני נגד ובעד וגרסאות מתקדמות יותר שלו מילאו את זמנם של הפילוסופים בעולם . מי שמעונין להעמיק יכול לקרוא סיכום יפה בויקיפדיה בערך ״טיעון אונטולוגי״

אבל לטענה אחת אני כן רוצה להתייחס - יש הטוענים שההוכחה האונטולוגית היא סתם פרדוקס. לא כל סתירה היא פרדוקס. אם נניח אקסיומה A ועל פיה נגיע למסקנה x וגם למסקנה לא-x הרי שהגענו לפרדוקס. במקרה של ההוכחה האונטולוגית מהמהלך יש רק מסקנה שעל מנת לא להגיע לסתירה יש להניח שיש אלוהים.




4 תגובות:

  1. ראשית. ישר כוח על הבלוג.
    שני דברים. האחד תמים תהיה עם ה' אלוקיך. לעיתים אמונה תמה / תמימה מייצרים חיים שלווים ונקיים יותר מספקות והרהורים.
    שנית, ההוכחה שאם יש משהו שהוא x ומשהו אחר שהוא נפרד מx משמע שיש משהו גדול יותר שמכיל את שניהם. וזה מוביל לטענה החסידית שהכל אלוקות.
    אבל זה קצת קשה. כי אפשר בקלות להסכים שיש דברים שה' הוא לא. לא טיפש לא רשע. ועדיין לא להגיד שהוא חסר משהו.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה :-)
      אמונה תמה זה נהדר, אבל רציתי שיהיה ברשת גם קצת על אמונה שכלית והגיונית.
      אני חושב שאכן בחסידות יגידו לך שלה' יש "בחינה" של כל תכונה, גם שלילית. אבל בפשטות תכונות שליליות הן חסרון. השאלה בהוכחה האונטולוגית היא האם קיימות זה חסרון או יתרון או תכונה פסיבית.

      מחק
  2. ראשית, אתה מניח כאן בפשטות שיש ישות שהיא "הכי שלמה". מי אמר? כמו שתגדיר מספר שהוא "הכי גדול". יתכן בהחלט, רציונלית, שלכל ישות יש ישות שלמה יותר ממנה - בדיוק כפי שלכל מספר יש מספר גדול ממנו. מעבר לכך, המונחים "קיום" ו-"שלמות" עצמם אינם מוגדרים היטב. האם מיקי מאוס קיים? באיזה מובן? האם התודעה קיימת? האם חוקי הטבע קיימים? ומה זה "X יותר שלם מ-Y"? מהו השלמותומטר שמגדיר זאת?

    מעבר לכך, באותו אופן ניתן להוכיח קיום של כל דבר. אם הייתי רוצה להוכיח קיום שתי רשויות בהתבסס על ההוכחה שהבאת, הייתי מציע את קיומה של הישות השטנית המושלמת: היא ניגודו של האל מבחינת שאיפותיה ומטרותיה, אבל מעבר לכך היא זהה לו. מובן שישות שטנית קיימת היא מושלמת יותר מאשר ישות שטנית שאינה קיימת, לכן ברור שהיא אכן קיימת...

    השבמחק
  3. אנא - בפעם הבאה בחר לך שם כלשהו לתגובות, כך נוכל להכיר את תפישת עולמך.
    בפשטות שלמות היא ההכלה של כלל התכונות הטובות. סביר יותר להניח שיש מספר סופי של תכונות ולכן יש דבר כזה "ישות הכי שלמה".
    השאלה לגבי קיומם של מושגים מופשטים קשורה לשאלת קיומם של אידאות שנחלקו בה אפלטון ואריסטו, ואחריהם עוד רבים. ע"ע "פלאטוניזם" בויקיפדיה.
    לגבי השטן - התפישה העומדת בבסיס ההוכחה האונטולוגית (דקרט כתב זאת בפירוש) היא ששלמות משמעותה גם טוב, ורע הוא בעצם חוסר שלמות (כמו הדוגמאות שהביא משה טייב של התכונות טפש ורשע). זאת גם התפישה המקובלת ביהדות, שתופסת שיש אל אחד, לא במובן המתמטי שאין שני אלא כאחדות המושלמת - שאין בלתו. ולכן בהגדרה השטן לא יכול להיות ישות מושלמת.

    השבמחק